החלטה בתיק בש"פ 5572/11

           ערר על החלטתו מיום 6.7.2011 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) במ"ת 27087-04-11, בגדרה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 27036-04-11.

1.        כנגד העורר ואחרים הוגש ביום 9.5.2011 כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 29 לחוק (ריבוי מקרים); סחיטה בכח וסחיטה בכח שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 427 בצירוף סעיף 29 לחוק (ריבוי מקרים); נטילת נכסים לשם סחיטה לפי סעיף 430 בצירוף סעיף 29 לחוק; סיוע לאיסור הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק (ריבוי עבירות); סיוע לעשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), בצירוף סעיף 29 לחוק; סיוע לעשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דווח לפי סעיף 7, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 32 לחוק; והחזקת נשק (תחמושת) לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק.

           על פי המתואר בכתב האישום, המונה מספר אישומים המיוחסים לעורר (נאשם 3 בכתב האישום), בין השנים 2005-2011 הפעיל קובי דיבה (להלן: דיבה), לבדו ולאחר מכן יחד עם אמיר כהן (להלן: כהן), הם הנאשמים 1 ו-2 בכתב האישום, עסק למתן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית ולנכיון שיקים תמורת עמלה (להלן: העסק). הנאשם 1 אף הואשם בארגון הימורים ועריכתם, בין היתר באמצעות ביצוע הימורים בעבור אחרים באמצעות האינטרנט.

           האישום הראשון מגולל את סיפורו של שי יצחק, בעל מסעדה באור יהודה, אשר נטל הלוואה מהעסק במהלך שנת 2008, אולם התקשה לעמוד בהסדרי התשלומים. העורר ואחר הגיעו למסעדתו של יצחק על מנת לגבות את החוב, ומשם  יצאו יחד לתחנת דלק סמוכה. האחר הכה את יצחק בצווארו, אולם העורר אמר לו "בלי מכות".

           על פי האישום השני, עמוס סממה נטל הלוואות בריבית מהעסק החל משנת 2006. בראשית שנת 2010 הגיע העורר יחד עם נאשם נוסף למקום עבודתו של סממה, הורו לסממה לבוא עמם לצד ושאלו אותו למה אינו משלם את הכסף לעסק. העורר הכה את סממה במכת אגרוף בעורפו, וסממה נפל על המדרכה. למחרת נפגשו דיבה והעורר עם סממה, וסיכמו איתו על הפחתת סכום מן החוב בגין תקיפתו, ועל הסדר תשלומים חדש. העורר הוא שגבה מסממה את הכסף לאחר מכן.

           על פי האישום השלישי, אהרון שמעיה, שהיה חייב כסף לדיבה בין השנים 2004-2010, כשל בהחזרת חובו. ביום 16.9.2010 נפגש העורר עם שמעיה, דרש ממנו לבוא עמו הצדה, הכה אותו במכות אגרוף בצווארו ונטל ממנו את הטלפון הנייד שלו על מנת שישלם את חובו.

           על פי האישום הרביעי, חיים עגייב לווה כסף מהעסק במועד לא ידוע עובר לשנת 2008, אך שיקים שמסר לפירעון חובו לא כובדו על ידי הבנק. כתוצאה מכך, החלו העורר ונאשם נוסף לאיים על המתלונן בשיחות טלפון והודעות טקסט בנוסח "אני אזיין אותך", "אני אשרוף אותך", "אני אמחק אותך", "אני אעלים אותך", " אני אבוא לשרוף לך את הבית". העורר אף גבה מפעם לפעם את הריבית על הלוואה שנטל עגייב מן העסק בשנת 2010.

           על פי האישום השביעי, עובר לחודש ספטמבר 2010 לווה עזרא לוי סכומים שונים מהעסק. העורר גבה מפעם לפעם את תשלום הריבית השבועי מהלוואות אלו. ביום 16.9.2010 ביקש העורר מלוי לשלם לו את התשלום השבועי, והורה לו טלפונית לעזוב את עבודתו ולהגיע אליו במונית לשם כך, ואמר לו "לך תמכור את הכליה שלך מצדי" וכן כי "אם אתה לא מביא לי עוד שעתיים, אני אומר לך לא יהיה טוב, בסדר מותק? אתה סתם סתם תסתבך". לאחר שלוי לא הגיע בתום שעתיים, התקשר שוב העורר ללוי ואיים עליו שאם לא יביא את הכסף, יכה אותו. כתוצאה מכך התחייב לוי לשלם לעורר את הריבית עוד באותו היום, ואת יתרת החוב לאחר החג, אולם המתלונן השיב לו כי "אני לא רוצה את הכסף [...] אתה רוצה אני אלך לבית שלך אני אהפוך לך את כל הבית? ... תהיה בריא... אני מוחק את המספר אין לך שום קשר אליי". באותו היום שילם לוי את התשלום השבועי.

           על פי האישום השמיני, בשנת 2010 לווה שלמה אמיר מהעסק סכום כסף, כשמפעם לפעם היה העורר זה שגבה ממנו את תשלומי הריבית. ביום 20.9.2010 איחר אמיר בתשלום החודשי, והעורר דרש ממנו טלפונית את הכסף ואמר לו "תוך שעה תשים לי את כל הכסף, טוב מותק? אם לא, תמכור כליה, תמכור את הראש שלך, תמכור מה שאתה צריך ותביא לי את כל הכסף, טוב? אני לא רוצה לעבוד איתך, אחי, הבנת?" וכן איומים נוספים. אמיר הבטיח כי ישלם את חובו, אולם העורר הורה לאדם אחר שהיה עמו, באופן שגם אמיר שמע את דבריו, שיסע למקום הימצאו של אמיר, והמשיך ואיים על אמיר, בין היתר, כי "אני אתנהג איתך כמו מניאק" וכן איים עליו שיכה אותו.

           על פי האישום העשירי, בשנת 2010 עמי ברדה לווה מהעסק סכום כסף, והעורר גבה ממנו את תשלומי הריבית. ביום 17.10.2010 שוחח העורר עם נאשם נוסף בפרשה, ואמר לו שברדה לא עונה לטלפונים. הנאשם הנוסף הציע לעורר "בוא ניסע אליו, ניתן לו מכות", והעורר הסכים.

           על פי האישום האחד-עשר, במהלך שנת 2010 או סמוך לכך ניכה בוריס אלאייב שיקים באמצעות העסק. שיקים אלו לא כובדו על ידי הבנק, ולשם תשלומם לווה אליאייב כסף מן העסק. העורר גבה מפעם לפעם את תשלומי החזר החוב מאלאייב. ביום 13.12.2010 דרש העורר טלפונית מאלאייב שישלם מיידית את התשלום החודשי. משביקש אלאייב להגיע מאוחר יותר, נטל דיבה את הטלפון ודרש גם הוא מאלאייב להגיע מיידית. דיבה פנה אל העורר ואמר, באופן שגם אלאייב ישמע "תגיד לי למה לא נתת לו מכות אתמול, סתם שאלה, כאילו מה, למה לא נתת לו?".

           על פי האישום הארבעה-עשר, העורר סייע לדיבה לגבות כספי הימורים מהמהמרים, גם באמצעות הפעלת לחץ, תוך שהוא יודע כי המדובר בכספים שמקורם בהפסדי הימורים.

           על פי האישום החמישה-עשר, דיבה וכהן חפצו להסתיר את הכסף שהפיקו כתוצאה ממעשים פליליים שעשו במסגרת עסקם, אשר חלקם פורט לעיל, והפקידו באמצעות העורר ואחרים כסף בחשבונות שלא בבעלותם ושאין להם כל קשר אליהם. העורר היה מודע למקור הכסף ולהיעדר זיקה בין דיבה וכהן לבין החשבונות האמורים.

           על פי האישום השמונה-עשר, במסגרת חיפוש בביתו של העורר נתפסו בתוך גרב לבנה בארון הבגדים שלו 19 כדורי אקדח 9 מ"מ, בהם החזיק שלא כדין.

2.        העורר נעצר לראשונה ביום 22.3.2011, וביום 28.6.2011 הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בפני בית משפט קמא טען העורר כי לא קיימות ראיות לכאורה באופן המצדיק הוראה על מעצרו עד תום ההליכים. בית משפט קמא סקר את הראיות לכאורה הקיימות לגביו ולגבי הנאשמים הנוספים בכתב האישום והגיע למסקנה כי יש ראיות לכאורה. לסופו של יום, ולאחר שהתייחס גם לתסקיר מעצר שניתן בעניינו של העורר, קבע בית משפט קמא כי בשל אופי העבירות המיוחסות לעורר, המגוון הרחב של הפעילות העבריינית המצביע על כך שהעורר שם עצמו מעל לחוק, אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

3.        לטענת העורר, הוא בחור צעיר ונורמטיבי ללא עבר פלילי, השוהה במעצר מזה למעלה מארבעה חודשים. מכתב האישום עצמו עולה כי הוא אינו "הרוח החיה" העומדת מאחורי העסק, וכי פעל בהתאם להוראותיהם של הנאשמים 1 ו-2, הם הנאשמים המרכזיים בפרשה, כשליח אשר נתבקש לסייע באיסוף כספי הלוואות לגיטימיות. העורר מציין כי רוב הנחקרים בתיק טענו כי בכל מפגשיהם עם העורר, הם לא אוימו, לא הוכו ולא חשו פחד, וחלקם אף ציינו כי הוא התנהג עימם בצורה מכובדת.

           במישור הראיות לכאורה אלו הן עיקר טענות העורר:

             האישום הראשון - המתלונן הדגיש כי מעולם לא הותקף על ידי העורר, שאף אמר לתוקף "בלי מכות". בנוסף, העורר טוען כי אישום זה לא הוגש לבסוף נגד העורר 4 אשר היה מעורב בו, באופן המהווה הפליה.

             האישום השני - המתלונן טען תחילה כי ספג אגרוף מאחור, מבלי שידע "מאיפה זה בא לו", ולא ברור כיצד לאחר מכן טען כי המבקש הוא שהיכה אותו. לטענת העורר, באישום זה דיברה המדינה בשני קולות, שכן בעוד שבכתב האישום העורר הוא שתקף את המתלונן, הרי שבבקשה למעצר עד תום ההליכים נטען כי היו אלה העורר והנאשם 4, אשר שוחרר בסופו של דבר לחלופת מעצר.